העובדות שמאחורי הלכות הזולות לגימור עץ בישראל 2009:
איכות עולה כסף ואין ארוחות חינם!
מאת מהנדס חיים מילשטיין
המחבר הוא מנהל השיווק של חברת “שחם-שחמורוב”, אשר מייבאת צבעים וחומרי גימור ומייצגת בין היתר את חברת SAYERLACK, יצרנית הצבעים מאיטליה, השייכת לקונצרן הכימיקלים הבינלאומי ARCH. המעוניינים במידע נוסף על הנכתב במאמר, מוזמנים לפנות ישירות למחבר בטל’ 052-3066690.
בעוד יצרניות הצבעים בעולם מעניקות מדי שנה עוד ועוד איכויות למוצריהן, לארץ ממשיכים להגיע צבעים נחותי-איכות ובמחירים זולים. לעיתים הצבעים הזולים מגיעים גם מיצרניות של צבעים, המוּכָּרים לנו כצבעי איכות. איך זה קורה? חיים מילשטיין הוא אומנם בעל עניין, אבל התופעה מרגיזה אותו, לכן הוא מגלה לכם את האמת.
כידוע לכול, שוק הצבעים בכלל, והצבעים לתעשיית העץ בפרט, מצטיין בחדשנות מתמדת. במקביל להעשרת מבחר הגוונים, מפעלי הצבעים משפרים כל שנה את מוצריהם על ידי שימוש ברכיבים חדשניים יותר והכנסת שינויים במבנה הפיגמנטים ובהרכב הכימיקלים, המדללים והמקשים.
הסיבה לדינמיות של שוק זה נעוצה בראש ובראשונה בעובדה, שצבע הוא מוצר מלאכותי, המאפשר בנייה והתאמה מולקולריות, ולכן ניתן לייצר אותו תוך שליטה מלאה על תכונותיו. שנית, העמידה בדרישות איכות הסביבה והשמירה על בריאות הלקוחות, המשתמשים בצבעים בביתם, הופכות להיות הכרח מחייב ואין כמעט שנה, שתקני האיכות ומפרטי התקנים לייצור הצבעים אינם משתנים בה כך, שיותר ויותר חומרים רעילים יוצאים מכלל שימוש.
זאת הסיבה, שבמפעלים היצרניים קיימת בדרך כלל מחלקה מיוחדת, העוקבת אחרי השינויים בתקני הייצור והאיכות במדינות השונות, וצוות המחלקה מתריע בפני מהנדסי הצבע על שינויי התקן ומסייע לכתיבת המפרטים החדשים והמעודכנים במפעל ולהטמעתם בקווי הייצור. כתוצאה מכך, איכות הצבעים המשווקים השנה גבוהה יותר מאיכות הצבעים ששווקו בשנה שעברה, למרות שיצרן הרהיטים, המשתמש בהם, אינו מודע לשינויים, והוא ממשיך להשתמש בצבעים בדרך בה הורגל, רק עם תוצאות טובות יותר.
היכן מתחילה הבעיה? כאשר יצרן הרהיטים מחליט לסטות מהשימוש המסורתי בצבעים האיכותיים והמשתפרים משנה לשנה, להם הורגל, ולתת למחיר להשפיע על שיקוליו. או-אז הוא רוכש צבעים “דומים” ו”מקבילים”, שבהם “האיכות זהה, רק המחיר יותר נמוך”, כפי שאמר לו המשווק. לאמיתו של דבר, למשווק אין מושג על טיב הצבעים, אבל יש לו הרבה יותר ממושג על המחיר הנמוך והמפתה, המוצע ליצרן הרהיטים. הוא הרי לא איש מקצוע.
זה הרגע בו מתחילה שרשרת התלונות. הן מתחילות אצל הלקוח בבית, כאשר הוא מגלה, שהצבע דוהה, מתקלף או משנה גוון, עוברות לחנות, שם נרכשו הרהיטים, מהחנות הן עוברות לנגרייה, וממנה – למשווק הצבעים, וכאן נסגר המעגל.
מהן הבעיות האופייניות היום בצבעים נחותי-איכות? הנה רשימה חלקית בלבד להמחשה:
* לכות שקופות, המלבינות לאחר כמה שבועות בבית הלקוח;
* צבע גמר עליון, שהברק שלו אינו אחיד;
* כתמים שהופיעו על משטח בגימור לכה לאחר שהונחה עליו כוס מים חמים או קרים;
* סריטות שהופיעו על דלתות מזנון בפינת אוכל, למרות שהובטח ללקוח גימור בלכה עמידה בשחיקה וסריטות.
דרוש: תיאום בין היצרן בחו”ל למשווק המקומי
הדחף להשתמש בלכות זולות גורם לנגר לשכוח כללים עקרוניים בתחום הגימור, שעליהם הוא חייב להקפיד כאשר הוא עובר מיצרן לכות אחד לשני. אולם גם יצרן הצבעים היה צריך לשמוע מהמשווק המקומי שלו מהן דרישות האיכות של יצרן הרהיטים המקומי, כדי שניתן יהיה למלא את ציפיותיו מהשימוש בצבע שישווק כאן, בישראל.
באיטליה, למשל, יצרן הצבעים והמשווק שלו מסכמים יחד מה יהיה הרכבו של כל סוג צבע, לאיזו מטרה הוא ישמש ובאיזו רמת איכות הוא יסופק. יחד הם קובעים באילו מקשים או שרפים יש להשתמש, איזו דרגת חשיבות יקבלו המדללים ומה תהיה איכותם, מה יהיו אחוזי המקשים וכן הלאה.
לצורך גימור ארונות אמבטיה, למשל, יש להשתמש בצבעי גמר בעלי מבנה גמיש ודוחה מים, כדי שיוכלו להתמודד עם בעיית הרטיבות, ולא להשתמש בצבעים קשיחים, שיספגו את המים ולאחר מכן יתחילו להיסדק.
דוגמה נוספת היא בעיית העצים השומניים. עצים כאלה הם דוחי צבע ולכן יש להעביר אותם טרם הצביעה תהליכים מתאימים, שיבטיחו התחברות טובה של הצבע אליהם. בפועל זה כמעט לא נעשה.
נושא בעייתי מאין כמוהו הוא גימור MDF בצבעי פוליאסטר. לוח ה-MDF חייב לעבור סדרת הכנות לפני תהליך הגימור בפוליאסטר. בפועל משווק הצבע לא ממליץ על כך מחוסר ידע.
דרושים: ידע מקצועי, אחריות וגיבוי טכני
חוסר הידע של המשווק הוא רעה חולה, שבאה לידי ביטוי לא רק בתחום היישומים. חלק ממשווקי הצבעים אינם בקיאים כלל בנושאים כלליים, הקשורים בתכונות הצבעים, כמו באילו תנאים סביבתיים יכולים הצבעים והלכות לעמוד. אני בטוח, שאם תציגו שאלה זו למשווק הצבעים הזולים שלכם לא תקבלו תשובה, כי אין לו כל ידע בנושא. אבל להגיד לכם שמחיר הצבע שלו נמוך יותר, את זה הוא יודע…
ויצרני הצבעים בחו”ל, השולחים את הצבעים הנחותים לישראל – הם חוגגים! כי מה שהם נדרשו לשלוח זה צבע תחרותי במחיר, לא באיכות.
לדעתי, אם בתעשיית הרהיטים הישראלית היו מתייחסים לתהליכי הגימור בגישה של הנדסת איכות כמו בתעשיית המתכת, למשל, ניתן היה לקבל יחד עם הצבעים מפרטי איכות, רשימת דרישות לאבטחת איכות, דיאגרמות וסרטוטים להוכחת האיכות. בפועל זה לא כך.
לאחרונה שמעתי מאחד הלקוחות שלנו טענה, לפיה הצבעים של SAYERLACK שאנו משווקים יקרים. זה לא מדויק, שכן יש בשוק עוד יצרני צבעים, שרמת המחירים שלהם זהה או קרובה לרמת המחירים של צבעי SAYERLACK (ובמאמר מוסגר אני חייב לציין, שגם הם שייכים לקבוצת הצבעים האיכותיים). אבל השאלה שצריך יצרן הרהיטים לשאול את עצמו היא: “מה אני מקבל בתמורה למחיר הגבוה יותר?” התשובה פשוטה, והיא באה לידי ביטוי בשלושה תחומים, כפי שזה קיים בחברה שלנו:
1. הספקה של צבעים ברמה הגבוהה ביותר הקיימת בשוק, צבעים המיוצרים על-פי תקנים ובקרות איכות אירופיות;
2. תמיכה טכנית בשימוש בצבעים ובהטמעתם בקווי הייצור, בהדרכתו של צוות מהנדסים וכימאים של החברה המשווקת כאן בישראל, ובגיבוי של מעבדות היצרן בחו”ל;
3. סיכון נמוך מאוד להיכשל בתהליכי הגימור והצביעה.
לאור כל האמור לעיל, אם מישהו נתקל בצבעים, הנמכרים במחירים נמוכים במיוחד, צריך להיות ברור לו, שמשהו כאן לא תקין: או שהצבעים אינם איכותיים, או שאין גיבוי טכני, או שאיש לא מתכוון לעמוד מאחורי הצבעים האלה. יצרן הרהיטים, הרוכש צבעים כאלה, לא מעוניין באיכות. כי אין כאן נוסחת פלא: איכות עולה כסף ואין ארוחות חינם!
