מה בין
“אמנת קיוטו”, החור באוזון, בריאותנו האישית וצבעים על בסיס מים?
מה גרם לתעשיית הרהיטים באירופה להגביר את השימוש בצבעי יסוד על בסיס מים?
מאת מהנדס חיים מילשטיין*
* המחבר הוא מנהל השיווק והמכירות והיועץ הטכני של חברת “שחם-שחמורוב”, אשר מתמחה בהעברת מפעלים לצביעה בצבעים על בסיס מים ומייצגת את יצרנית הצבעים “סאיירלאק”, איטליה. מפעלים המעוניינים לקבל מידע נוסף על מעבר לשימוש בצבעים על בסיס מים מוזמנים להתקשר למחבר, בטל’ 03-9025910.
מהנדס חיים מילשטיין הופך להיות “המטיף בשער” מעל דפי “עץ ורהיטים” כל אימת שעניין כלשהו, הקשור לצבעים על בסיס מים, הופך להיות עובדה סופית ומוּכחת. למשל, מפעלי הצביעה של מדינות השוק האירופי המאוחד מתחילים להשתמש בצבעי יסוד על בסיס מים בלבד. למה? קראו בהמשך. ומה על צבעים עליונים? זה בדרך. קראו עוד.
זוכרים את גז הפריאון, זה שהיה מצוי במזגנים ובמקררים וסייע לתהליך הקירור? זוכרים שהתברר, שכאשר הוא נפלט הוא פגע בשכבת האוזון והגדיל את החור שבו? ובכן, נכון לשנת 2005, לא קיים לחלוטין בעולם ייצור של מזגנים ומקררים, המבוססים על פריאון, וכל המוצרים האלה מיוצרים מגזים תחליפיים, שהם ידידותיים לסביבה ולאדם ואינם מגדילים את החור באוזון.
מה גרם לכך? התארגנות מדינות העולם במסגרת הפעילות הבינלאומית של האום להגנת הסביבה, ובמרכזה “אמנת קיוטו”, על שם העיר היפנית, בה שוכן המוסד העולמי להגנה על כדור הארץ מפני רעלים ומפגעים סביבתיים, שהחלטותיה חדות, ברורות ומחייבות כל מדינה לפעול בהתאם להן, וָלא – יינקטו נגדה סנקציות של ממש.
התוצאה: היום נפלט הפריאון רק ממקררים ישנים מאוד, הפועלים בעיקר בעולם השלישי, וכאמור, אין יותר ייצור של גז כזה ואין ייצור של מכשירים הכוללים את הגז הזה.
זה מה שקורה גם עם צבעי היסוד: לאחרונה הושלם מהלך, שלפיו עד 31.10.07 ייאלץ כל מפעל, שישתמש בצבעים על בסיס מדללים נדיפים (טינרים) בצבעי היסוד, להחזיק במפעלו מערכת שלמה ויקרה לסינון ולשרפת הגזים והחומרים הנפלטים מהצבעים, וָלא – ייקנס. ואחרי התהליך הנ”ל, קרוב לודאי, שגם מפעל שייַצר רהיטים, שעברו גימור עליון על בסיס מדללים מתנדפים, לא יקבל תקני בריאות, מוסדות ציבור ממשלתיים ובינלאומיים לא ירכשו ממנו רהיטים – בקיצור: מי צריך צרות כאלה?
אז מתחילים לעבור לצבעי יסוד על בסיס מים. באירופה עוסקת בכך דירקטיבה 1999/13/EC, שחוקקה על-ידי מועצת אירופה כבר ב-1999. גרמניה, צרפת, אנגליה, ספרד ואיטליה כבר החלו לפעול על פי הנחיות האמנה, בהתאם ללוח הזמנים שנקבע לשלבי הביניים השונים.
ויתר המדינות? הן בדרך. “אמנת קיוטו” מתחשבת במדינות מתפתחות, נחשלות ומדינות “איטיות” ונותנת להן אורכה ממושכת יותר כדי להתארגן ולהפסיק לזהם את הסביבה. אולם בסופו של דבר, התהליך יחייב את כל מדינות העולם.
מה קובעת האמנה
“אמנת קיוטו” נועדה להגן על בריאות הציבור והסביבה מהנזקים של פליטות רעילות, הנובעות משימוש בממיסים אורגניים. לכן היא קובעת, שיש להפחית את הצריכה ואת הפליטה של VOC, שהוא מושג הכולל את ראשי התיבות של המילים VOLATILE ORGANIC COMPOUNDS – ובעברית: רכיבים אורגניים נדיפים (ובעיקר ממיסים ומדללים). רכיבים אלה מצויים בתרכובים כימיים שונים, ובעיקר (אם כי לא רק) בצבעים, בציפויים בחומרי אטימה ובדבקים. כיום מצויים צבעי היסוד על בסיס טינר על הכוונת, אך הם מהווים רק חלק זעיר מהחומרים שזמנם עבר או עובר מן העולם, ולכן, כפי ש”הגיע יומם”, כך “יגיע יומו” של כל חומר אחר, הפוגע באדם ובסביבה.
האמנה קובעת את הגבולות לפליטה המותרת של חומרים אורגניים נדיפים (VOC) לסביבה בכלל (קרקע, מים) ולאוויר בפרט. כמו כן, היא מצביעה בדיוק על התעשיות עליהן חלות המגבלות, וביניהן –
* מפעלי צביעה או ציפוי בהדבקה, הצורכים יותר מ-5 טון ממיסים לשנה.
* מפעלים לציפוי/צביעת של מתכת, הצורכים יותר מ-25 טון לשנה.
* מפעלי ניקוי יבש.
* מפעלים לייצור הנעלה.
* מפעלים לייצור תכשירים פרמצבטיים.
* בתי דפוס.
* מוסכים לצביעת רכב.
* מפעלים להספגת עץ (אימפרגנציה), הצורכים למעלה מ-25 טון ממיסים לשנה.
* מפעלים לייצור צבעים, הצורכים למעלה מ-100 טון ממיסים בשנה.
חלק ניכר מהמפעלים הנ”ל עוסקים בצורה זו או אחרת בצביעה או בייצור של צבעים, והלחץ עליהם הוא ברור, גלוי ונראה לעין.
“אמנת קיוטו” – הגדרות
נעבור עתה להגדרות ש”אמנת קיוטו” מתייחסת אליהם:
*”חומרים אורגניים”* הם חומרים המכילים לפחות יסוד אחד של פחמן אחד ויסוד או שניים של מימן, הלוגנים, חמצן, גופרית, זרחן, סיליקון או חנקן, מלבד תחמוצת פחמן או פחמן אי-אורגני.
*”חומרים אורגניים נדיפים”* הם כל החומרים האורגניים, שבתנאי טמפרטורה של 145*0*C יוצרים אדים בלחץ של 0.01 kPa ומעלה.
*”צריכה”* פירושה התשומה הכוללת של ממיסים אורגניים למתקן הייצור (במפעל היצרן) במהלך תקופה של 12 חודשים, בניכוי החומרים האורגניים הנדיפים אשר מועברים לשימוש חוזר.
*”פליטה”* פירושה שחרור של חומרים אורגניים נדיפים בצורת גזי פסולת ממתקן הייצור לאוויר הסובב.
*”פליטה חומקת”* פירושה פליטה של חומרים אורגניים נדיפים לא בגזי פסולת לתוך האוויר, אלא לתוך האדמה והמים, וכן ממיסים הכלולים במוצרים (ואשר ייפלטו מהם במהלך השימוש או לאחר מכן, בעת סילוק המוצר לפסולת).
*”פליטה כוללת”* פירושה סך כל הפליטה והפליטה החומקת.
המפעלים שנמנו בפרק הקודם יידרשו להוכיח לרשויות, שמתקני הייצור שלהם עומדים בערכי הגבול של הצריכה, של הפליטה בצורת גזי פסולת, של הפליטה החומקת ושל הפליטה הכוללת. החידוש הוא בכך, שהפליטה לא נמדדת רק לפי מה שנפלט מהארובה (פליטת גזי פסולת), אלא גם לפי הפליטה של ממיסים נוזלים ומוצקים לביוב או לאשפה ולפי הממיסים הנותרים במוצרים.
כאמור, מפעלי ייצור קיימים חייבים לעמוד בכל הרמות שנקבעו עד 31 באוקטובר 2007. מרץ 2005 היה המועד האחרון להגשת תוכניות לנקיטת אמצעים למניעת הפליטה החורגת מהמותר (התקנת מסננים, למשל) ולקיצוץ הפעילויות החורגות מסף הצריכה המותר, כולל יעדי ביניים ומועדים להשגתם.
את המטרה של קיצוץ צריכת החומרים האורגניים הנדיפים, החורגת מהסף המותר, ניתן להשיג בלי להוריד את רמת הפעילות על ידי הפחתת ריכוז החומרים הנדיפים בצריכה הקיימת. לשם כך יש להשתמש במוצרים אשר צורכים פחות ממיסים או שאינם צורכים ממיסים כלל – כמו צבעים על בסיס מים, אשר כוללים ריכוז גבוה של מוצקים וכמות נמוכה מאוד של חומרים אורגניים נדיפים, הנפלטים לסביבה. לכן, צבעים על בסיס מים ממלאים תפקיד מרכזי, המאפשר לתעשיות לעמוד במגבלות הקבועות בחקיקה.
וכאן למעשה נסגר המעגל!
לסיכום
מהדברים שהצגתי כאן עולה, כי עד 31.10.07 ייאלצו מדינות אירופה לעבור להשתמש בצבעים על בסיס מים בקשת גדולה של מוצרים. על יצרני הרהיטים, אשר צובעים או מדביקים ציפויים, יוטלו מיסים וקנסות, אם לא יעמדו במגבלות הצריכה שהוטלו, ואם הם ימשיכו לצבוע בצבעים על בסיס חומרים מתנדפים, תחול עליהם גם חובה לרכוש ציוד לסינון, מִחזוּר והשמדה של החומרים המזיקים.
ומנגד, גם ליצרני הצבעים לא יהיה כדאי לייצר צבעים על בסיס חומרים מתנדפים, כי הם ייאלצו לטפל באיסוף הפסולת ולהשמיד אותה באמצעות מתקני שרפה סגורים, שימנעו פליטת גזים שרופים לאוויר ולא יסכנו את האדם והסביבה.
מה שקורה עתה באירופה עתיד לקרות גם אצלנו: מצד אחד, יצרני הצבעים מתארגנים לייצור נקי של צבעים, תוך שימוש מופחת בחומרים מתנדפים מכיוון שאינם רוצים לחכות לרגע האחרון ולהתחיל לשלם קנסות, כשיתחילו למדוד להם את ה”צריכה”, “הפליטה”, “הפליטה החומקת”, “הפליטה הכוללת” ושאר ההגדרות שלעיל. מצד שני, הלקוחות-הנגרים יידרשו גם הם לעמוד בקריטריונים של ההגדרות הנ”ל ולרכוש צבעים על בסיס מים, אחרת התקנים הציבוריים בארץ והתקנים העולמיים ישמשו כמחסום לשיווק מוצריהם.
מאידך, יש בכך גם ברכה, כי כולנו יודעים, שלצבעים על בסיס מים יש יתרון לא רק באיכות החיים של העובדים, הלקוחות והסביבה, אלא גם באיכות גבוהה של המוצרים ובנוחות רבה בעבודה, שקשה מאוד לאמוד אותם בכסף.
אז כדאי לבחון כבר עכשיו את המעבר לצבעים על בסיס מים, בניחותא ובכובד ראש, ולא לחכות לרגע האחרון.
