קללת הטָנין בגימור עץ גושני
מאת חיים מילשטיין*
* המחבר הוא מנהל השיווק והמכירות והיועץ הטכני של חברת “שחם-שחמורוב”, אשר מתמחה בהעברת מפעלים לצביעה בצבעים על בסיס מים ומייצגת את יצרנית הצבעים “סאיירלאק”, איטליה. מפעלים המעוניינים לקבל מידע נוסף על הטָנין וסכנותיו, מוזמנים להתקשר למחבר בטל’ 03-9025910.
איך חומר אורגני טבעי ומיוחד, שיש לו שימושים מועילים בתעשיות רבות ובמוצרים בחיי היומיום שלנו, ממרר את חייהם של יצרני הרהיטים זמן קצר לאחר שביצעו תהליכי גימור סופיים בצבע, וזאת ללא התראה, לא בכל חלקי הרהיט ולא בכל מקרה. ויש לכך פתרונות. לקרוא ולא להסתבך!
לפני זמן-מה הוזמנתי אל לקוח באזור הצפון, שהציג בפני בעיה: בפרויקט ריהוט משרדי שביצע בבניין משרדים, תוך שימוש בלוחות עץ גושני, כלל חלק מגימור הרהיטים צבעים על בסיס מים. יצרן הרהיטים דיווח על הופעתם של כתמים. ארבע תופעות תמוהות קרו:
* הכתמים הופיעו על פני חלקם העליון של הרהיטים ואף פעם לא בדפנותיהם.
* הכתמים הופיעו ברהיטים, שהיו קרובים לצד השמש, ולאו דווקא ברהיטים שהיו קרובים לחלון (אגב, כל חלונות הבניין היו מצופים בחומר מסנן קרינה).
* לא בכל הרהיטים שבצד השמש הופיעו כתמים.
* ברהיטים שעמדו בצד הנגדי של הבניין (לא בצד השמש) לא הופיעו כתמים בכלל.
הופעתם של כתמים לאחר הגימור איננה תופעה חדשה. הם מופיעים מפעם לפעם מכל מיני סיבות, ובדרך כלל זמן-מה לאחר שהרהיטים עברו את תהליכי הגימור והותקנו אצל הלקוח. הסיבות הנפוצות הן עודף לחות בעץ, חימום יתר של הרהיט, צבע פגום או תהליך צביעה לא נכון, וכן תהליך ייבוש שהשתבש.
הכתמים הפעם היו צהובים למראה, לפעמים חומים, בגוונים אטומים, גם כאשר הם נמצאו מתחת ללכה שקופה.
במקרה זה, כפי שהוצג בפניי, הסיבה היתה ברורה לי מייד: עודף טָנין בחלק מלוחות העץ הגושני, בהם השתמש הנגר.
מהו טָנין?
טָנין הוא חומר אורגני ממשפחת הפֶנולים, שהוא למעשה חומצת טאניק (TANNIC ACID). הטָנין נמצא בתוך גזע העץ (בניגוד לשרף המצוי בקליפתו החיצונית), וניתן לכנותו נוזל החיים של העץ. החומר הלח שאנו מרגישים כשאנו נוגעים בעץ שזה עתה נכרת – הוא הטָנין. הוא האחראי לריח העץ הטרי שאנו חשים כשאנו מנסרים עץ לרוחב.
הטָנין נוצר בלב הגזע ומופרש מתוכו כלפי חוץ, אל הקליפה, הענפים, הפירות והפרחים, שם הוא נעצר ומזין אותם. בין השאר ניתן למצוא אותו בגרעיני הפירות ובקליפותיהם (למשל באגוזים ובקליפות ענבים). כאשר הוא מגיע לפני השטח, הוא יוצר עליהם כתמים.
כמו אצל בני אדם, שלחלק מהם יש הרבה דם ולחלק פחות דם, כך גם לעצים. יש עצים עתירי טָנין ויש עצים דלי טָנין. הטָנין מצוי בכמויות גדולות יותר בעצים הכהים והאדומים, ובכמויות פחותות בעצים הבהירים. הטָנין מצטבר בכמויות מוגברות בקליפות של עצי אלון, ערמון, מהגוני, דובדבן, אורן, ארז ואגוז. זו גם הסיבה לכך, שהכתמים שהוא יוצר לאחר הגימור בולטים יותר בעצים הכהים מאשר בעצים הבהירים. נקודת התורפה של זרימת טָנין בעצים דלי טָנין היא באזורי ה”עיניים”, שם הוא מוצא דרכים פתוחות יותר כדי לפרוץ החוצה.
כדי לנוע כלפי כל חלקיו של העץ, הטָנין זקוק למים. כשאין מים, הטָנין לא מצליח להגיע לכל חלקי העץ והעץ מת. אולם כאשר מייבשים עץ לקראת עיבודו לרהיטים, העץ אינו מת: המים מתאדים החוצה אך הטָנין נשאר כלוא בתוכו ללא כל יכולת לנוע לפני השטח. בגלל הטָנין הכלוא בתוך העץ המיובש, הוא ימשיך להפיץ את ריח העץ האופייני גם בזמן שהותו כרהיט בבית הלקוח, כי למעשה עץ מיובש הוא עץ חי, שהטָנין שבתוכו “הוקפא”, ולא עץ מת.
כל עוד הטָנין כלוא בתוך העץ המיובש, לא ייגרם כל נזק למראה פני השטח. אולם אם תגדל מסיבה כלשהי הלחות בעץ, תתחדש תנועת הטָנין אל פני השטח וקיים חשש להיווצרות כתמים חדשים.
שימושי הטָנין
כדאי לדעת, שקיימת תעשייה שלמה, המפיקה טָנין מעצים, משום שיש לו שימושים רבים וחשובים בתעשיות שונות. הוא מופק בעיקר מקליפות של עץ אלון, ערמון, מהגוני, דובדבן, אורן, ארז ואגוז. תמיסת הטָנין משמשת למטרות תעשייתיות ומופקת בתהליך טבילה של הקליפות במים חמים.
משתמשים בטָנין –
* לצביעה של עורות – הוא הופך את הפרוטאינים שבעור החיות לעמידים יותר לאורך זמן;
* לייצור דיו;
* כחומר רפואי למניעת דימום ולטיפול בכוויות;
* למניעת קורוזיה בצבעים המיועדים למתכת;
* כרכיב בתעשיית היינות: יש לו תרומה להתיישנות טובה ולמתן “גוף” (ארומה) ליין;
* לייצור חומרים/מוצרים מעכבי בערה.
אגב, החומר מצוי גם בתה ובקפה ואגוזים ושקדים. הוא הסיבה לכך, למשל, שהכבד, הכליות וגם השיניים מקבלים צבע בעת שתיית תה וקפה. יתרה מזו: כששותים תה עם חלב, הטָנין מתחבר לפרוטאינים של החלב ומשפיע על הגוון שלו.
מה קרה באיזור הצפון ואיך מונעים את התופעה?
כאמור, בעץ מנוסר, אשר עובר תהליכי ייבוש ומגיע לאחוזי הלחות הרצויים (8 עד 12 אחוז), נעצרת זרימת הטָנין, אשר איננו מצליח להמשיך את דרכו ללא מים. לכן, רהיט שיובש כהלכה, אם הוא מכיל כמויות גדולות של טָנין, מהווה למעשה “פצצת זמן”.
ומה קרה באזור הצפון? הרהיטים שעמדו באזור המואר של הבניין סבלו פעמיים: פעם מאור השמש ופעם מהקרנת השמש באמצעות הזכוכיות של הבניינים סמוכים. החום, שפגע בעיקר בשטחים העליונים, גרם לשאריות המים להתחמם, להתעורר ולהתחיל לזרום בתוך העץ. לפעמים המים נעצרו בשכבה מסוימת, כי הם היו מעטים (ואז הטָנין לא הצליח להגיע לפני השטח), ולפעמים הם הגיעו לשכבה העליונה והטָנין “רכב” עליהם בדרכו החוצה (ואז נוצרו הכתמים).
לא תמיד מים עודפים, המתאדים לאחר הגימור, בהכרח מותירים כתמים. אבל במקרה זה, מכיוון שמדובר בעץ עתיר טָנין שהתעורר, הצליח הטָנין להגיע לפני השטח העליונים. זאת גם הסיבה, שבצידי השולחן, לשם לא הגיעו קרניים מחממות, לא הופיעו כתמים כלל, וכך גם בחלקי הבניין, שלא באו במגע עם קרני השמש.
קיימות מספר שיטות כדי למנוע את התופעה, והיעילה ביותר היא שימוש נכון ומושכל בחומרי יסוד, שיש בכוחם למנוע את התחממות העץ וגם לאטום את השכבה העליונה שלו מפני התעוררותם של המים והטָנין.
טָנין בפארק יוסמיטי
לאחרונה ביקרתי בפארק יוסמיטי שבקליפורניה, ארה”ב. פארק זה מצטיין בעצים עתיקים ועתירי שנים, וביניהם עצים בני אלפי שנים. יש ביניהם עצים בקטרים של 10 מטרים ויותר, ובגזעיהם נחצבו מעברים לכלי רכב ולהולכי רגל. חלק מהעצים נחשבים למתים.
אחד מהעצים, הנראה בתמונה הראשונה, הוא בן 1,900 שנה. זהו עץ ענק, בקוטר חמישה מטר, שנראָה לי כעץ מת לחלוטין, ולמרות זאת, במרכז גזעו, בו נחצב מעבר, נוזל עד היום טָנין בכמויות גדולות. ניתן לראות בתמונה השנייה את כתמי הטָנין על תקרתו ועל קירותיו הפנימיים, ובתמונה השלישית תקריב של הצטברות הטָנין על תקרתו הפנימית של הגזע. טפטופי הטָנין גם יוצרים שלוליות של החומר על הרצפה.
אגב, במקרה של שרפה, גזע עץ שיש בו תכולה גבוהה של טָנין יבער רק לאחר זמן רב, שכן כזכור, הטָנין הוא חומר מעכב בערה.
לסיכום
בפרויקטים הכוללים עצים מיוחדים ו/או יקרים, חשוב מאוד לוודא את אחוזי הטָנין בעץ, ומעל לכל להביא אותו לייבוש נכון ולהטמיע בו חומרי יסוד נכונים כדי למנוע התפרצות טָנין והרס הגימור. מומלץ לערוך ניסיון מוקדם ולבדוק את תגובת העץ ל גימור עם בָּייצים על בסיס מים. אם יופיעו כתמים, סימן שמי הבָּייץ “משכו” את הטָנין אל פני השטח. מי שצובעים עץ אורן בצבע על בסיס מים, כדאי שישתמשו בחומר יסוד בעל דרגת איטום גבוהה, כדי לחסום את זרימת הטָנין החוצה. גם את העיניים של האורן יש לאטום, אך יש לעשות זאת באמצעות חומר אטימה על בסיס מֶרֶק, בעל כושר אטימה גבוה במיוחד.
